פסק-דין בתיק ב"ל 16946-11-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10/10/2011, אשר קבעה למשיב  דרגת נכות יציבה בשיעור19%.

2.         הוועדה לעררים העניקה למשיב נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 35 (1) (ב), ונכות בשיעור 10%  בהתאם לסעיף ליקוי 75 (1) (ב).

3.         הערעור נסוב על החלטת הוועדה להעניק למערער נכות בגין הצלקת.

4.         עיקר טענות המערער:

טעתה הוועדה עת העניקה למשיב נכות בגין הצלקת. בהתאם לדרישת סעיף ליקוי 75 (1) (ב) הנכות תוענק כאשר מדובר בצלקת מכאיבה או מכערת. בהתאם לממצאי הוועדה אין מדובר בצלקת מכאיבה ומכערת.  קביעת הוועדה להעניק למשיב את סעיף הליקוי 75 (1) (ב) אינה תואמת את ממצאיה הרפואיים.

5.         עיקר טענות המשיב:

א.         לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. סעיף 75 (1) (ב) אינו מציב תנאים מצטברים,  על מנת לעמוד בתנאי הסעיף על הצלקת להיות מכאיבה או מכערת.

ב.         הוועדה קבעה כי מדובר בצלקת רגישה למישוש, ומכאן מובן כי מדובר בצלקת מכאיבה. הוועדה גם מתארת את גודל הצלקת, ומציינת כי מדובר בצלקת פעילה. צלקת פעילה מעצם טיבעה היא צלקת מכוערת.

דיון והכרעה:

6.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

                  ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד'  213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

8.         מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית ובנוגע לצלקת ציינה בממצאיה:

"...בבדיקה: הליכה עם צליעה קלה על רגל ימין. צלקת ניתוחית 5-7 ס"מ אורך 4 מ"מ רוחב, פעילה, לא בולטת מעל העור לא דבוקה לרקמות עמוקות, רגישה למישוש".

9.         בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה לגבי הצלקת וקבעה:

                        "10% עבור הצלקת לפי סעיף 75 (1) (ב) - צלקת מכאיבה ומכערת".

10.        לאחר שקראתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. מקריאת החלטת הוועדה לא ברור באם ממצאי הוועדה  לגבי הצלקת הניתוחית אכן עונים על הגדרת סעיף ליקוי 75 (1) (ב) המדבר על צלקת מכאיבה או מכערת. אין זה מתפקידו של בית הדין להסיק מסקנות, ולתת פרשנות  לתיאור ממצאי הוועדה. לפיכך, יש להשיב את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתנמק החלטתה בנוגע לנכות שהעניקה למשיב בגין הצלקת, וזאת לאור ממצאיה ותוך התייחסות לדרישות סעיף ליקוי 75 (1) (ב) לתקנות. הוועדה תזמן את המשיב ובא כוחו ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא זה.

            הוועדה תפרט ותנמק החלטתה.